Troumot
Daf 19b
משנה: שִׁעוּר תְּרוּמָה עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים. וְהַבֵּינוֹנִית מֵחֲמִשִּׁים. וְהָרָעָה מִשִּׁשִּׁים. תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. עָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד תְּרוּמָה וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד בְּמִידָּה בְמִשְׁקָל וּבְמִנְייָן. רִבִי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא מִן הַמּוּקָּף.
Traduction
Quant à la quantité à prélever pour l’oblation sacerdotale (128)Cf. Hulin 134b., l’homme généreux donne 1/40. Selon Shammaï, on donne 1/30. Les gens moyens donnent 1/50, et les mauvais cœurs 1/60. Si, ayant prélevé approximativement, il se trouve que c’est seulement 1/60, l’acte est valable, et l’on n’est pas tenu de recommencer. Si pourtant l’on reprend une parcelle pour l’ajouter à l’oblation, cette part (n’étant pas obligatoire) est soumise d’abord au droit de la dîme. Si le prélèvement approximatif est seulement de 1/61, il est valable, mais il faut y ajouter de quoi compléter la quantité que l’on a l’habitude de donner, et en se servant cette fois (pour être exact), de la mesure, ou d’un poids, ou du nombre. Selon R. Juda, on peut même prendre (dans ce but) de ce qui est placé en dehors du cercle de ces produits (de ce qui en est éloigné).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים. הנדיב לב ומפריש בעין יפה תורם אחד מארבעים:
והבינונית א' מחמשים. אמילתיה דת''ק מהדר דלדידיה הבינונית א' מחמשים ועין רעה שהוא הכילי א' מששים ולא יפחות מזה אבל לב''ש דס''ל עין יפה אחד משלשים הבינונית לדידהו אחד מארבעים כדאמר בגמרא והרעה פליגי אמוראי אליבא דב''ש ומסיק לדידהו דהרעה מחמשים ולענין שאם תרם שא''צ לתרום שיעורו מחמשים עד ששים:
תרומה. דא' מששים נמי שיעור תרומה הוא לעין רעה וא''צ לחזור ולתרום ואע''פ שהיה מתכוין בתחלה לתרום יותר:
חזר והוסיף. אח''כ לשם תרומה אותה התוספת חייבת במעשרות ומפריש הכהן ממנה המעשרות ואח''כ יאכלנה:
עלה בידו מששים ואחד. הויא תרומה ויחזור ויתרום להשלים השיעור כמות שהוא למוד בכל פעם לתרום שכך היה בדעתו בתחילה:
במדה וכו'. כלומר התוספת הזאת שהוא מוסיף יכול הוא לתרום במדה או במשקל או במנין אע''פ ששאר התרומה אינה נתרמת אלא מאומד אבל מן המוקף צריך לתרום התוספת כמו הראשונה:
ר' יהודה אומר אף לא מן המוקף. דקסבר תחלת התרומה היא מן המוקף ולא התוספת ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: כְּתִיב שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַחִיטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם אֶת הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים. יָכוֹל תּוֹרֵם בַּחִטִּים אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וּבַשְּׂעוֹרִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל תְּרוּמַת שֶׁיְּהוּ כָּל תְּרוּמוֹת שָׁווֹת. שְׁמוּאֵל אוֹמֵר תֵּן שִׁשִּׁית עַל שִׁשִּׁיתֶם וְנִמְצָא תוֹרֵם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אָמַר רִבִּי לֵוִי כְּתִיב וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחוּז מִן הַחֲמִשִּׁים. כָּל שֶׁאַתָּה אוֹחֵז מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כְזֶה. מָה זֶה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אַף מַה שֶׁאַתְּ אוֹחֵז מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כְזֶה. וְהָרָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים דִּכְתִיב וְשִׁשִּׁיתֶם אֶת הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים.
Traduction
Il est écrit (Ez 45, 13): Voici l’oblation que vous offrirez: un sixième d’Epha de la mesure d’un Omer de blé, et vous donnerez la 6e partie d’un Epha d’un Omer d’orge (129)Le mesure du Homer est de 30 saa, dont 1/10 est l'epha, lequel est donc de 3 saa. Si l'on prend un 6e d'epha ou demi-saa, ce sera 1/60 de HomerÊ; ce 6e doublŽ donne un tiers, doit 1/30. Est-ce à dire que l’on prélève l’oblation du froment en prenant 1/60 et pour l’orge 1/30? C’est pourquoi il est écrit (ib. 16): Tous seront tenus à cette offrande, ce que l’on interprète en ce sens, que toutes les oblations seront égales. Samuel dit que, selon l’avis du premier interlocuteur de la Mishna, on explique le dit verset en ce sens qu’il faut réunir les 2 mesures indiquées (130)En donnant pour les 2 Homers, l'un de froment et l'autre d'orge, formant ensemble 60 saas, une oblation d'un saa et demi, on donnera 1/40, ce qui donne pour la mesure de l’oblation: 1/40, en moyenne. – ''La mesure moyenne, est-il dit, est 1/50''. R. Levi explique ainsi ce verset (Nb 31, 30): Et de l’autre moitié qui appartient aux enfants d’Israël tu prendras un à part sur 50; on en conclut (131)Tossefta sur ce traitŽ, 5. que chaque fois qu’il est prélevé une part d’un endroit déterminé, elle aura cette même proportion et, par conséquent, elle sera 1/50. ''Les mauvais cœurs, est-il dit, ne donnent que 1/60'', comme il est écrit au verset précité d’Ezéchiel: Et vous donnerez la 6e partie d’un Epha, d’un omer d’orge (cette répétition implique la mesure donnée par les mauvais cœurs), verset appliqué par Shammaï à la bonne mesure ou 1/30.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ששית האיפה. פסוק הוא ביחזקאל ורישיה דקרא הכי זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וגו' והחומר הוא ל' סאין כדכתיב לעיל מיניה ועשירית החומר האיפה והאיפה הוא ג' סאין וששית האיפה הוא חצי סאה:
יכול תורם בחטים אחד משלשים ובשעורים אחד מששים. כלומר מכיון דלא כתיב ששית האיפה מחומר החטים ומחומר השעורים יכול שתאמר דלכך חלקן הכתוב ללמד דתרומת החטים אינה כמו תרומת השעורים ולפיכך הדר כתב אחר החטים וששיתם להורות דקאי אלפניו ואלאחריו וה''ק ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה עוד להחטים והוו שתי ששיות האיפה לחטים והן סאה והוא אחד משלשים להחומר והדר קרינן נמי אדבתריה וששיתם האיפה מחומר השעורים לומר דמן השעורים תורם הוא ששית האיפה אחת הוא חצי סאה והוא אחד מששים להחומר ומשום דהו''א דלחטים הקפיד הכתוב שתהא התרומה בעין יפה בא' משלשים ובשעורים שאינם חשובים לא הקפיד ובאחד מששים סגי:
ת''ל וכל תרומת כל. לעיל מיניה שם וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה והאי כל בתרא מיותר הוא ללמד שיהו כל שיעור תרומות מכל המינין שוות וא''כ למה חלקן הכתוב כאן לדרשה ולרמז על עין יפה כדשמואל לקמיה וכן על עין רעה כדלקמן:
שמואל אמר תן ששית על ששיתם. כלומר דלכך חלקן וכתב גבי חטים ששית מלקמיה והדר וששיתם אבתריה לרמז על עין יפה לת''ק דמתני' וה''פ דקרא ששית האיפה מחומר החטים כשתתרום לחומר החטים תשער באיפה ותחלוק אותה לששה ויהיה חלק אחד חצי סאה והדר וששיתם כלומר לאחר שחלקת לששה חלקים תחזור ותחלוק כל חלק וחלק לשנים והיינו וששיתם שתחלוק עוד לשני פעמים ששה והן י''ב ויהיה החלק רובע סאה ועכשיו תן ששית וזהו חלק אחד ממה שחלקת בראשונה לששה והוא חצי סאה תתן ותצרף על ששיתם וזהו על חלק ממה שחלקתו בפעם שניה לשני פעמים ששה והחלק הוא רובע וכשתצרפם יהיו שלשה רבעי סאה וזהו שיעור התרומה לעין יפה הנרמז בחטים שהן יפות ונמצא תורם א' מארבעים שג' רבעין הן א' מארבעים להחומר שהוא ל' סאין:
בינונית א' מחמשים. לת''ק ילפינן מדאמר ר' לוי:
כתיב וכו' אחוז. ומיותר הוא ללמד שכל שאתה אוחז לשיעור תרומה ממקום אחר ושאינה מפורש שיעורה בתורה הרי הוא כזה ומסתמא על הבינונית מרמז הכתוב דאלו על עין רעה הרי היתה שם תרומה קטנה ביותר מזו אחת מחמש מאות ממחצית תופשי המלחמה ועל עין יפה נמי לא מצית אמרת דהא שמעינן מקרא דיחזקאל שהיא אחת מארבעים ועל כרחך מה דרמיז לנו הכתוב כאן לשיעור תרומה ממקום אחר שיהא כזה על הבינונית הוא דרמיז:
והרעה א' מחמשים. ילפינן להת''ק מדכתיב וששיתם את האיפה מחומר השעורים רמז לנו הכתוב גבי שעורים שהן רעות נגד החטים על שיעור עין רעה ומדכתיב וששיתם את האיפה אע''ג דכבר כתב האיפה ברישיה דקרא ולא הוה לי' למיכתב אלא וכן מחומר השעורים או וששיתם כן מחומר השעורים אלא ללמדנו דשדי האי וששיתם לכאן ולכאן כדאמרן לעיל דהאי וששיתם קחי נמי אחטים דרישיה תן ששית וכו' לרמז על עין יפה ושדי ליה נמי אבתריה ולפיכך הדר כתב כאן האיפה לומר דג''כ לרמז על ענין בפ''ע הוא דחדא ששית האיפה היא לעין רעה הנרמז בשעורים והוא חצי סאה להחומר שהוא ל' סאין:
19b פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא נִשְׂרְפוּ הַפֵּירוֹת הַתְּרוּמָה בְטֵילָה. נִשְׂרְפָה הַתְּרוּמָה לִכְשֶׁיֵאָֽכְלוּ הַפֵּירוֹת קָֽדְשָׁה הַתְּרוּמָה לְמַפְרֵעַ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
פשיטא הדא מילתא נשרפו הפירות. אם הפריש תרומה על פירות ועדוין לא נתנה להכהן וה''ה במעשר ולא נתנו להלוי ואח''כ נשרפו הפירות הרי התרומה בטילה שלא היה דעתו לקראה תרומה אלא על אותן הפירות וכיון שנאבדו ונשרפו אין כאן תרומה לחול ונשארת היא בטבלה וצריך לתקן אותה וכן במעשר:
נשרפה התרומה מהו. וקאמר דלכשיאכלו הפירות קדשה התרומה למפרע כלומר דמסתברא הוא שכבר יצאו הפירות מטיבלן ואף על פי שאין כאן תרומה מכל מקום כבר קדשה למפרע שבשעה שקרא שם תרומה קיימת היתה ויכול לאכול הפירות על סמך אותה התרומה שכבר כתרמה וה''ה במעשר:
Troumot
Daf 20a
20a בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשְּׁלֹשִׁים. וְשִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים. בֵּינוֹנִית מֵאַרְבָּעִים מִן הָדָא דִשְׁמוּאֵל. וְהָרָעָה מִשִּׁשִּׁים מִן הָדָא דְרִבִּי לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי לֵוִי בַּר חִינָא כָּל הַמּוֹצִיא מַעְשְׂרוֹתָיו כְּתִיקֻּנָן אֵינוֹ מַפְסִיד כְּלוּם. מַה טַעֲמָא וַעֲשִׂירִית הַחוֹמֶר יִהְיֶה הָאֵיפָה מִן הַחוֹמֶר יִהְיֶה מַתְכּוּנְתּוֹ. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא כְּמָה דָנָן אָֽמְרִין תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם כֵּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.
Traduction
La mesure moyenne (selon l’interlocuteur de Shammaï) est 1/40, d’après la déduction faite précédemment par Samuel. Les mauvais cœurs ne donnent que 1/60, conformément à l’opinion de R. Levi b. Hina, qui s’exprime ainsi: toute personne qui rédime ses produits selon la règle ne perd rien, comme il est écrit (Ez 45, 11): l’Epha sera la dixième partie du Omer; la mesure de l’un et de l’autre se rapportera au Omer (c.-à-d. que cette mesure n’est pas réduite, quoiqu’elle soit rédimée). Si, ayant prélevé approximativement, il se trouve que c’est seulement 1/60, etc.''. Il va sans dire qu’en ce cas il est inutile de recommencer, selon Shammaï, si c’est un 1/50 (de même que son interlocuteur autorise au besoin 1/60); mais, si l’on a prélevé une quantité inférieure, allant de 1/50 à 1/60, qu’en dit Shammaï? (Comme son interlocuteur exige, pour moins de 1/60, d’ajouter une parcelle, Shammaï l’exige-t-il pour moins de 1/50, ou non)?
Pnei Moshe non traduit
בש''א אחד מל'. הוי עין יפה טעמייהו דדרשי להאי וששיתם דסיפיה דקרא דשדי ליה ארישיה וה''ק ששית האיפה ועוד וששיתם וגו' וזה והיה בין לחומר החטים ובין לחומר השעורים דהא כבר למדנו דתרומותיהן שוות ותרי ששית האיפה להחומר הוי א' משלשים וזהו לעין יפה שיהיו שתי הששיות שוות מן האיפה והן סאה:
בינונית מארבעים מהדא דשמואל. דלדידהו דרשי הא דשמואל תן ששית וכו' וכדלעיל על הבינונית הוא דקאמר קרא הכי שתצרף החצי סאה עם הרובע והן ג' רבעין להחומר דאלו לעין יפה בעינן שתי ששיות שוות כדאמרן:
הרעה מששים. אף לב''ש ואע''ג דלא מצי דרשי להא מסיפיה דקרא דוששיתם וגו' כדדריש הת''ק דהא אפקוהו לעין יפה אפ''ה ילפי מן הדא דר' לוי דלקמיה:
דא''ר לוי בר חינא כל המוציא מעשרותיו כתיקנן אינו מפסיד כלום. דסוף שיתן לו הקב''ה ברכה וימלאו אסמיו:
מה טעמא ועשירית החומר וגו'. בקרא דלעיל כתיב האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החומר הבת ועשירית החומר האיפה אל החמר יהיה מתכונתו והאי קרא ניתן לדרוש הוא דמכיון דאמר האיפה והבת תוכן אחד ומדה אחת הן ומעשר החומר הבת ל''ל דכתב הדר ועשירית החמר האיפה אלא דבא ללמד על שני דברים הא' דהמפריש מעשרותיו כתיקנן אינו מפסיד כלום וזהו דקאמר מעשר החמר הבת וגו' דכשמפריש המעשר מן החומר כראוי אל החומר יהיה מתכונתו דסוף שיתמלא החומר על מתכונתו ומדתו כאלו לא נחסר כלום ומשום דהא הוה ידעינן אלו לא היה כתוב אלא ועשירית החמר אל החמר יהי' מתכונתו דשפיר נפקא מהאי יתורא דקרא ואכתי האיפה מיותר הוא אלא דבא עוד ללמד גם על התרומה שהוזכר שיעורה למטה במידת האיפה וה''ק ועשירית החומר האיפה וגו' כלומר ומה שאומר לכם עוד במדת האיפה לענין תרומה אל החמר יהיה מתכונתו שלא תפחתו ממדה זו לתרום מן החומר ששית האיפה וזהו אחד מששים להחומר והוא לעין רעה דלכל הפחות לא יתרום יותר מעט מזה:
לא צורכה דלא כמה דאנן אמרין תרם ועלה בידו א' מששים תרומה וכו'. כצ''ל כלומר דפריך הש''ס על הא דקאמר דב''ש מודו דעין רעה הוי א' מששים הא מסתברא דלא צריכא לן למימר לב''ש אלא כך דכמה דאנן אמרין במתני' להת''ק אם תרם ועלה בידו א' מששים תרומה היא וא''צ לתרום עוד יותר ואסיפא קאי הקושיא דסיים התנא תרם ועלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום ומפני שעד ששים אכתי שיעור תרומה היא לעין רעה ופחות מזה לא הוי תרומה גמורה וצריך שישלימה משום דכך הן השיעורים לעין יפה א' מארבעים ולבינונית מחמשים ולרעה מששים והשתא כן אנו צריכין לומר לב''ש דאם תרם ועלה בידו א' מחמשים הוא דהויא תרומה וא''צ לתרום עוד אבל בפחות מזה תרומה ויחזור ויתרום דהא לדידהו עין יפה א' משלשים והבינונית מארבעים ואם כן הרעה א' מחמשים הוא דהוי ואמאי קאמרת דמודו ב''ש בעין רעה דהוא א' מששים:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסִי לֹא תַנֵּי בַּר קַפָּרָא אֶלָּא תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ מֵחֲמִשִּׁים וְעַד שִשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.
Traduction
Au contraire, répondit R. Hanina bar Imi, bar Kappara n’adopte pas l’avis de la Mishna; il dit que lorsqu’on a prélevé approximativement l’oblation, s’il se trouve qu’elle est inférieure à 1/50 ou près de 1/60, elle est suffisante et il est inutile d’y rien ajouter (pour indiquer précisément que Shammaï, en ce cas, partage l’avis du préopinant).
Pnei Moshe non traduit
א''ר חנינא בר איסי לא תני בר קפרא. הכי לבית שמאי ואף על גב דמסתברא כן לב''ש אפ''ה תני דלדידהו תרם ועלה בידו מחמשים ועד ששים תרומה וא''צ לתרום אלמא דס''ל דא' מחמשים לא הוי עין רעה ממש ולא קרינן ליה עין רעה אלא לענין דלא תרם כאידך אבל לענין דליהוי תרומה מודו דאפי' אם תרם פחות מא' מחמשים ועד ששים דתרומה הוא וא''צ לתרום עוד:
רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּמִתְכַּוֵּין לִפְטוֹר אֶת כִּירְיוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּין לִפְטוֹר אֶת כִּירְיוֹ אֲפִילוּ אַחַת עַל אַחַת.
Traduction
R. Imi dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on dit qu’en cas d’addition d’une parcelle d’oblation, celle-ci est avant tout soumise au droit de dîme, ce n’est vrai que lorsqu’on avait l’intention de libérer le monceau par la première oblation; mais si l’on n’a pas eu cette intention, c’est un complément (non une addition), et chaque grain de blé servant à la compléter est de l’oblation pure.
Pnei Moshe non traduit
במתכוין לפטור את כריו. הא דקתני במתני' חזר והוסיף חייב במעשרות במתכוין לפטור את הכרי שלו בהוספה זו דהואיל והראשונה תרומה מאחת מהשיעורין היא מה שהוסיף אח''כ לשם תרומה לא חל עליה וחייבת במעשרות:
אבל אם אינו מתכוין לפטור את כריו. אלא להוספה בעלמא אפי' אחת על אחת הוא מוסיף דלתרומה הראשונה הוא שייכא וכמרבה בתרומה בפעם אחת הוא דהויא:
כַּהֲנָא אָמַר כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ אַחַת עַל אַחַת. וְהָתַנִּינָן כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד. שֶׁלֹּא לִפְחוֹת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד בְמִידָּה אִם נִתְכַּוֵון לְהוֹסִיף אֲפִילוּ בְּמִידָּה.
Traduction
Cahana dit que l’on a recours (selon les termes de la Mishna) à la mesure dont on se sert d’ordinaire; selon R. Yohanan, on peut compléter ladite quantité. Mais la Mishna ne dit-elle pas ''comme on a l’habitude de mesurer''? Ceci, dit-on, implique seulement qu’il ne pourra pas y avoir moins de la mesure (mais, il est bien loisible d’y ajouter un surcroît). On peut entendre par là, répondit encore R. Eliézer, qu’en ajoutant à l’oblation, on peut aussi employer la mesure.
Pnei Moshe non traduit
כהנא אמר כמות שהוא למוד. הא דתנינן בעלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד בדוקא הוא שלא יפחות ולא יוסיף אלא כמות שהוא רגיל לתרום בכל פעם ור' יוחנן ס''ל דאפי' אחת על אחת הוא מוסיף והא דתנינן כמות שהוא למוד שלא יפחות מכמות שהוא למוד:
אר''א כמות שהוא למוד במדה. ר' אלעזר פריך על דר' יוחנן דלדבריך דשלא יפחות הוא דקאמר אבל אם רצה להוסיף מוסיף א''כ קשיא הא התירו לו להשלים ולתרום אפי' במדה ולדידך אם נתכוין להוסיף אפי' במדה בתמיה הרי זה מרבה בתרומה הוא ומהיכי תיתי שיתירו לו לתרום במדה אם נתכוין להוסיף אלא ודאי כמות שהוא למוד בדוקא קתני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source